הזכות לפיצויי פיטורין מעוגנת בחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג - 1963.
על פי חוק זה, עובד שעבד שנה אחת ברציפות - ובעובד עונתי שתי עונות בשתי שנים רצופות - אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעסיקו שפיטרו פיצויי פיטורין.
פיטורי עובד בסמוך לסוף שנת העבודה יזכו אף הם בפיצויי פיטורים מתוך ההנחה, הניתנת לסתירה, כי הפיטורים נעשו במגמה להימנע מחובת תשלום פיצויי הפיטורים.
הזכות לקבלת פיצויי פיטורים אינה ניתנת לוויתור ע"י העובד.
השכר הקובע לצורך תשלום פיצויי הפיטורין הוא שכר היסוד וכל מרכיבי השכר הקבועים (תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית, תוספת מקצועית). תוספות מותנות דוגמת שעות נוספות לא יכללו בחישוב פיצויי הפיטורים.
פיצויי הפיטורים המשולמים לעובד במשכורת הינם בשיעור של שכר חודש אחד לכל שנת עובדה ולעובד בשכר - שכר של שבועיים לכל שנת עבודה.
עובד במשכרות הינו עובד שעבר גמול עבודתו משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר. עובד בשכר הינו עובד שאינו עובד במשכורת.
חלק של שנה לאחר שנת עבודה רצופה מזכה את העובד בפיצויי פיטורים חלקיים עבור אותו החלק.
