מזונות ילדים

כל ילד זכאי למזונות מהוריו, בהתאם לדין האישי החל עליו. הדין האישי החל על יהודים הינו הדין העברי.

סכום מזונות הילדים נקבע בהתאם לצרכי הקטין, בהתחשב ביכולות הוריו.

הדין העברי יוצר הפרדה בין קבוצות גיל וסוגי צרכים:

צרכים הכרחיים- הכוונה לצרכים חיוניים, בלעדיהם לא יוכל הקטין להתקיים דוגמת מזון, ביגוד, הנעלה, חלק מהוצאות המדור, חלק מהוצאות החינוך וכיו"ב.

צרכים שהינם מעבר להכרחיים- אלו חיובים מ"דין צדקה", החלים על שני ההורים בהתאם ליחס הכנסותיהם. על צרכים אלו נמנים חוגים, שעורים פרטיים, בילויים וכיו"ב.

עד הגיע הקטין לגיל 6 - האב חייב במזונות ילדו. החיוב הינו בהתאם לצרכי הילד ואינו תלוי ביכולתו הכלכלית של האב.

בין הגילאים 15 - 6 - מוטלת על האב חובה מוחלטת לשאת בצרכיו ההכרחיים של הקטין וזאת אפילו קודם לכיסוי הוצאותיו האישיות של האב. בצרכים שמעבר להכרחיים נושאים האב והאם, בד"כ, בחלקים שווים.

מהגיע הקטין לגיל 15 ועד הגיעו לגיל 18 שנה - החיוב לשלם מזונות חל על שני ההורים בהתאם ליחס הכנסותיהם. החיוב הינו "מדין צדקה".

לאחרונה, החלה להשתרש מגמה חדשה בבתי המשפט לענייני משפחה של שויון בין שני ההורים. בהתאם לרוח זו, בקביעת מזונות לקטינים, יש לקחת בחשבון השיקולים אף את גובה שכרה של האם, פוטנציאל השתכרותה, נכסיה והכנסותיה מכל מקור שהוא.

ככלל, החיוב במזנות ילדים הינו עד הגיע הקטין לגיל 18. יחד עם זאת, מקובל, כי ממועד סיום לימודיו התיכוניים של הקטין או גיל 18 (לפי המאוחר) ועד לתום שירות חובה בצה"ל, יופחת גובה דמי המזונות ל- 1/3 מן הסכום אשר שולם בהגיעו לגיל 18 / סיום לימודיו התיכוניים.

הסמכות לדון במזונות קטינים נתונה לבית-המשפט לענייני משפחה, אלא אם שני ההורים נתנו הסכמתם, כי בית-הדין הרבני ידון בסוגיה.