כתובה

מסמך הלכתי, הנחתם במעמד החופה, בחתימת 2 עדים כשרים והינו בעל משמעות חוזית-משפטית מחייבת.
הכתובה כוללת את ההתחייבויות אותן מקבל הבעל על עצמו כלפי האישה עם הנישואין, לרבות התחייבותו לזון, לפרנס ולכבד אותה.
מטרתה המקורית של הכתובה הייתה להגן על זכויותיה של האישה; הבעל לא ימהר לגרש את אשתו בידעו שעם הגירושין יאלץ לשלם את הסכומים הנקובים בכתובה. כמו כן, מעניקה הכתובה בטחון כלכלי לאישה במקרה של גירושין או מות הבעל.
הכתובה כוללת את תאריך עריכתה, מקום עריכתה, שמות הצדדים, סכום הנדוניה ויתר הסכומים שהבעל מתחייב לשלם לאישה עם התרתה.


לכתובה 3 חלקים:

1.עקר כתובה- הסכום שעל הבעל לשלם לאישה בהגיע הנישואין אל קיצם אם מחמת גירושין ואם בשל מות הבעל.
קיים סכום מינימום לעיקר כתובה בו יחויב הבעל גם אם רשם בכתובה סכום נמוך יותר.

2.תוספת כתובה-סכום אותו רשאי הבעל להוסיף על עקר הכתובה ואשר דינו כדין עקר כתובה.

3.נדוניה- הערכה כספית של שווי הנכסים, אשר האישה הביאה לקשר הנישואין. עם הגיע הנישואין לקיצם, במידה ועברו הנכסים הנקובים בכתובה לרשות הבעל, תקבל האישה חזרה לרשותה את הנכסים או את שווים.

הסמכות לדון בענייני כתובה במסגרת הליך הגירושין נתונה אך ורק לבית-הדין הרבני.
יחד עם זאת, תביעת כתובה כנגד עיזבון הבעל ניתן להגיש הן לבית-הדין הרבני והן לבית-המשפט לענייניי משפחה.