חלוקת רכוש

רכושם המשותף של בני-זוג כולל, בין היתר, את הדירה/הבית, כלי-הרכב, חסכונות משותפים ונכסי קריירה (הכוונה לביטוח מנהלים, קרן השתלמות, קרן פנסיה, קופות- גמל וכיו"ב).
חברה או עסק של אחד מבני-הזוג והמוניטין העסקי נחשבים אף הם כרכוש משותף.

העיקרון הבסיסי בחלוקת רכוש בין בני-זוג הינו שכל רכוש, אשר נצבר ע"י בני-הזוג במהלך חיי-הנישואין, שייך לשני בני-הזוג בחלקים שווים וזאת ללא כל קשר לשאלה על-שם מי מבני-הזוג הוא רשום.

חובות, אשר נצברו במהלך חיי הנישואין ואשר ניתן לשייכם לתא המשפחתי הינם חובות משותפים. חובות אישיים מובהקים, דוגמת חוב הימורים, הוצאה שהוצאה אגב בגידה וכיו"ב אינם בגדר חובות משותפים.

הסמכות לדון בנושא הרכוש המשותף נתונה הן לבית-המשפט לענייני משפחה והן לבית-הדין הרבני.

המועד לחלוקת הרכוש נקבע בהתאם לתאריך בו נישאו בני הזוג. ישנה הפרדה בין זוגות שנישאו עד ליום 1.1.1974, עליהם חלה "חזקת השיתוף" לבין זוגות שנישאו לאחר 1.1.1974 עליהם חל חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1974 ובעניינם יחול "איזון המשאבים".

חזקת השיתוף-בהעדר הסכם או כאשר לא ברור מה היתה כוונת בני-הזוג בזמן הרכישה, מייחס להם בית המשפט את הכוונה שהנכס יהיה שייך לשניהם בחלקים שווים.

איזון משאבים- חוק יחסי ממון מסדיר את חלוקת הרכוש בין בני-זוג שנישאו לאחר יום 1.1.1974, בהעדר הסכם ממון או במידה שאין ההסכם קובע אחרת. עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן-הזוג, נערך איזון משאבים לגבי מסת הנכסים של הצדדים. כל אחד מבני-הזוג זכאי למחצית שוויים של כלל נכסי בני-הזוג למעט הנכסים, דלקמן:

א. נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין.
ב. גמלה המשתלמת לאחר מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על-פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזק גוף או מוות.
ג. נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.

במקרים מיוחדים רשאי בית-המשפט לענייני משפחה או בית-הדין הרבני הדן באיזון המשאבים לקבוע חלוקה שונה של מסת הנכסים של בני הזוג.