הזכות והחובה להודעה מוקדמת מעוגנת בחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א - 2001 - הן עובד המתפטר והן מעביד המפטר את עובדו מחויבים לאחר פרק זמן של הודעה מוקמת.
יש להבחין לצורך עניין זה בין עובד במשכורת לעובד בשכר. מעביד המבקש לפטר עובד במשכורת (עובד במשכורת הינו עובד שעיקר גמול עבודתו משתלם על בסיס של חודש או של תקופה ארוכה יותר. עובד בשכר הינו עובד שאינו עובד במשכורת), חויב במתן הודעה מוקדמת בכתב בת יום אחד עבוד כל חודש עבודה במהלך ששת החודשים הראשונים לעבודת העובד.
החל מהחודש השביעי לעבודת העובד ועד לתום שנת עבודתו הראשונה של העובד, על המעביד לתת הודעה מוקדמת בת שישה ימים ועוד יומיים ומחצה עבור כל חודש עבודה.
לאחר שנת עבודתו הראשונה יקבל העובד הודעה מוקדמת בת חודש ימים. לעומת זאת, עובד בשכר יקבל במהלך כל שנת עבודתו הראשונה הודעה מוקדמת בת יום אחד עבוד כל חודש של עבודה. בשנת העבודה השנייה יקבל 14 ימי הודעה מוקדמת בצרוף יום נוסף עבור כל שני חודשי עבודה. בשנה השלישית - 21 ימים בתוספת של יום אחד עבור כל שני חודשי עבודה והחל מהשנה הרביעית - חודש ימים.
מעביד אשר פיטר עובד ולא נתן הודעה מוקדמת על פי חוק, ישלם לעבוד חלף הודעה מוקדמת בגבוה השכר אותו היה מקבל העובד לו עבד בפועל בימי ההודעה המוקדמת.
עובד אשר התפטר מבלי ליתן למעסיקו הודעה מוקדמת על פי החוק, יחויב במתן פיצוי למעסיק בגובה שכר עבודתו בגין התקופה בה לא נתן הודעה מוקדמת.
לא ניתן לחפוף בין תקופת ההודעה המוקדמת לבין תקופה בה מצוי היה העובד בחופשת מחלה.
כמו כן, מעסיק אינו רשאי לדרוש מעובדו לנצל את יתרת ימי החופשה השנתית שלו במהלך התקופה בה ניתנת לו הודעה מוקדמת. כאשר העובד עצמו מבקש לממש את יתרת ימי החופשה השנתית שלו במקום לעבוד בפועל בתקופת ההודעה המוקדמת, יוכל הוא לעשות כן אך בכפוף להסכמת מעסיקו.
