אפליה בעבודה

ס' 2 (א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988 קובע, כדלקמן:

"לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים, או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות בטחון {נוסח משולב}, תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו כמשמעותו בחוק שירות ביטחון {נוסח משולב}, תשמ"ו-1986, הצפוי להם בכל אחד מאלה:
1. קבלה לעבודה.
2. תנאי עבודה.
3. קידום בעבודה.
4. הכשרה או השתלמות מקצועית.
5. פיטורים או פיצויי פיטורים.
6. הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מהעבודה".

החוק מסייג וקובע, כי התייחסות שונה, המתחייבת מאופיים או ממהותם של התפקיד או המשרה, אינה בגדר הפליה.

ניתן להגיש תביעה אזרחית בשל הפרת הוראות החוק במהלך 3 שנים בלבד מיום היוצרות העילה.

יצוין, כי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה חל אך על מעביד המעסיק לפחות 6 עובדים, למעט בעניין פגיעה על רקע הטרדה מינית.